אינני תושב שדרות, אך מצער אותי  בכל פעם לקרא

 על ההרס והפחד הממלא את ליבותיהם של התושבים גברים נשים וטף עוללים ויונקים קשישים וקשישות.פגיעות בנפש ובגוף וברכוש. בעוד תל אביב עיר ללא הפסקה של בילויים, שדרות הופכת להיות עיר ללא הפסקה של פצצה. ובמקום בילויים, שיכבות של בלאי עוטפת אותם. ובמקום לנשום אוויר צח, נאלצים הם לנשום עשן ואבק. עמוד שידרתם נתרופף ונהרס, ואין מי שיושיט להם עזרה ראויה לשמה. מצער לגלות תופעה לפיה, כאשר קבריניטי המדינה  נקלעים למצב בו רגל מכיסאם המרופד מתנודדת,אזי עדים אנו לאותה אובססיה חמה ולוהטת כדי לייצב ת הכיסא. שינתם נגזלת ומנוחתם נתלשת לנוכח התנודות וייעשו ככל שיידרש ובלבד שהכיסא יהיה איתן ויציב. כך הוא באשר לכיסא המרופד.אך כאשר יציבותם הנפשית והקיומית של אחרים מתרסקת ומתקפחת, מסתפקים במילים ובאמירות ובהצהרות שכדרך שנפלטו בהבל פה כך גם הם מתאדים נאפסים ונעלמים באותו הבל.